פסק-דין בתיק ע"ע 3090-11-10

השופט אילן סופר

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגן הנשיאה השופט אייל אברהמי, ונציגי הציבור גב' יעל רייכמן ומר אילן לוי; ס"ע 3152-06) אשר ביטל פסק דין קודם של בית הדין האזורי, שנתן תוקף לפסק בוררות של בית דין לדיני ממונות בירושלים. לפי פסק הבוררות נקבע כי על המועצה הדתית בירושלים למנות את הרב אהרן נשר אדלר כרב שכונה, ולשלם לו שכר מאז שנת 1986.

רקע עובדתי

2.         המערער, הרב אהרון נשר אדלר (להלן- הרב נשר או המערער) משמש, כעולה מעובדות פסק הדין, כרב של בית כנסת ושל מספר רחובות בשכונת קרית משה, המכונים "שכונת מימון" בפי חלק מהציבור. הרב נשר "משמש כרב הלכה למעשה וכתובת תורנית, אליה פונים תושבים רבים, הגרים בסמוך לבית הכנסת שבו פעל". (סעיף 12 לפסק הדין של בית הדין האזורי).

            המשיבה הינה מועצה דתית אשר הוקמה מכח חוק שרותי הדת היהודיים [נוסח משולב] תשל"א - 1971 (להלן- חוק שרותי דת), לשם מתן שרותי דת לתושבי ירושלים וסביבתה. בהתאם לסעיף 10(ב) לחוק בשנת 2002 הועבר ניהולה של המועצה לידי ועדה ממונה על פי החלטת שר הדתות דאז.

אביו המנוח של הרב נשר, הרב דוד נשר אדלר שימש בתקופה קודמת כרב השכונה, ואף קיבל את שכרו מהמשיבה - המועצה הדתית בירושלים (להלן- המועצה). עם פטירתו ב- 1986, התכנסו תושבי השכונה ונציגי בית הכנסת ובחרו במערער כממשיך דרכו של אביו. בחירה זו אושרה ע"י הרבנים הראשיים לירושלים וע"י הרב הראשי לישראל דאז - הראשון  לציון הגר"א אליהו זצוק"ל .

3.         במשך השנים הודיעה המועצה כי מינויו של הרב נשר כרב שכונה יעלה לדיון, כאשר תתכנס ועדת המינויים. בפועל עניין מינויו של הרב נשר מעולם לא עלה לדיון. על רקע זה פנה בשנת 2006 בשם הרב נשר הטוען הרבני מר משה מיטלמן ליו"ר המועצה והודיעו על כוונתו להגיש תביעה כנגד המועצה ובה נתבע מינויו של הרב נשר כממלא מקום אביו כרב שכונה ותשלום משכורתו.

התביעה הוגשה לבית הדין הרבני לממונות בירושלים, ולאחר שהצדדים חתמו על שטר הבוררות ומסרו את תגובותיהם, ניתן ב- 19.10.06 פסק הדין בו נקבע כי על הנהלת המועצה לאשר את מינוי הרב נשר כרב שכונה וליתן לו את השכר המגיע לו.

4.         הרב נשר הגיש לבית הדין האזורי בקשה לאישור פסק הבוררות. משלא נמסרה תגובה של המועצה לבקשה ניתן פסק דין ביום 24.1.07 המאשר את פסק הבוררות במלואו. המועצה פנתה לבית הדין האזורי בתאריך 25.5.08 בבקשה לביטול פסק הדין, שאישר את פסק הבוררות. במהלך הדיון בבקשה, הביאו הצדדים את עדיהם, והגישו סיכומים.

פסק דינו של בית הדין האזורי

5.         בית הדין האזורי קיבל את הבקשה לביטול פסק דין וביטל את פסק הבוררות. בית הדין מצא כי הגם שהרב נשר ראוי מבחינה תורנית לקבל משרת רב שכונה, לא נעשה כל הליך של מינוי לגביו כנדרש, לא נקבע כי יש הצדקה למינוי רב לשכונת מימון בשים לב לגודל אוכלוסייתה, לא נמצא תקן למשרה, לא נערך מכרז לתפקיד, ולא התקבל אישור הממונה על השכר במשרד האוצר. מכל אלו יוצא כי הרב נשר לא התקבל לתפקיד רב שכונה.

            עוד קבע בית הדין כי לא ניתן להעביר לבוררות את שאלת מינוי הרב נשר כרב שכונה ודבר זה נוגד את תקנת הציבור. אף המועצה לא היתה רשאית לנהל הליך בוררות ללא קבלת אישור הממונה על השכר. גם שטר הבוררות לא נחתם ע"י מי שמוסמך לעשות זאת מטעם המועצה.

            עוד נקבע, כי בהרכב בית הדין לממונות ישב הרב אברהם דב לוין שהוא עובד המועצה, ואף ניהל באותה עת הליך כנגדה. לא ניתנה לבעלי הדין הזדמנות להביא ראיות, לא נמצא פרוטוקול ולא נוהלו חקירות עדים. על כן לא התנהל הליך מהותי של ברור עובדות.

            בית הדין מצא כי תשלום שכר עבור עשרים שנים - נוגד את תקנת הציבור ועל כן גם מטעם זה ראוי פסק הבוררות להתבטל.

            בית הדין קבע כי לנוכח הפגמים הקשים שנפלו בפסק הבוררות יש בהם משום טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות.

הערעור

6.         הרב נשר טוען כי אישור פסק הבוררות בין באופן מלא ובין באופן חלקי יביא לתיקון ציבורי. המועצה הבטיחה לו במשך השנים כי מינויו יוסדר אך לא עשתה דבר. אף אם נפלו פגמים פורמאליים בהליכים, מוצדק לבטל רק חלקית את פסק הבוררות, לקבוע פיצוי כספי בגין העבר ומתכונת העסקה לגבי העתיד.

            המועצה לא טענה להעדר סמכות הבוררים במהלך הבוררות, ועשתה זאת רק לאחר שניתן פסק הבוררות. רק בחלוף שנתיים המועצה הגישה בקשה לביטול פסק הדין תוך שיהוי ניכר, שיש בו לחסום את קבלת הבקשה.

            המועצה הגישה תגובות בהליך הבוררות, יו"ר המועצה התייצב בהליך ועל כן יצרה מצג לפיו ההליך מתנהל כדין ובסמכות. המועצה בחרה שלא להביא ראיות מול הראיות שהרב נשר הציג. בעניין זה עומדת לזכותו חזקת התקינות המנהליות מכוחה רובץ על המועצה הנטל להראות כי נפל פגם בהליך. המועצה גם לא העלתה כל טענה כלפי הרב אברהם דב לוין שישב בדין. גם אם נפל פגם בשל היותו מצוי בניגוד עניינים, עדיין היו מוסמכים שני הבוררים האחרים להמשיך ולהכריע בסכסוך.